אם לא קראתם את המאמרים הקודמים אני אתקצר לכם, לאחר שיצאנו מגיוס מרתק, השלמנו עסקה בה רב הנסתר על הגלוי שבסופה מסרנו שמונה דירות למשקיעים שלנו ועכשיו, רגל על רגל בחוף הים והכספים מתחילים לזרום לחשבון הבנק, תכירו, גל רובין, יזם נדל”ן.

אז זהו… שלא, אפילו ממש לא, למרות שהיה לי ברור שהמוצר הזה עובד, מבחינתי העסקה הזאת הייתה רק יריית הפתיחה.
למה?
– כי ויתרתי על רווחים בשביל לייצר את ההשקעה הכי רווחית שיש ללקוחות שיסמכו עלי ויתנו לי את ההזדמנות ללמוד ולייצר להם עתיד כלכלי טוב יותר.
– כי אמנם מצאתי עסקה אחת טובה אבל בשביל שזה יהיה עסק צריך עכשיו לייצר מערך שמייצר אחת כזאת כל חודש (היעד שלי בהתחלה היה חמש בשנה זה אומר אחד כל חודשיים וקצת).
– כי המודל רווחיות הולך להשתנות לגמרי ופתאום הדירות יהיו מעט יותר יקרות – כן חברים, גם בעל העסק צריך להרוויח.
– כי למצוא 6 קונים זה קשה אבל בשביל שזה יהיה עסק צריך למצוא 6 קונים כל חודש וזה הופך את זה לקשה הרבה יותר.
– כי עם הכוח באה אחריות גדולה בעיקר שאתה נוגע בכספים של אנשים אחרים.

ואז אני מוצא את עצמי בצומת החלטות, האם יש פה מספיק בשר בשביל להקים עסק?
האם אני יכול בכלל להגדיל את זה מבחינת קצה הגיוס שלי של נכסים ולקוחות?

אני זוכר שעוד בזמן שאני חושב עם עצמי לאיפה זה הולך אני מקבל שיחת טלפון מאחד המתווכים שלנו שקומה נוספת בבניין בו רכשנו למכירה, אני מברר מחירים, בונה תכנית עסקית מהירה ומזיז קצת הצידה את הרצון לקבל החלטה לגבי העסק ומתעסק בעסקה, בהסתכלות לאחור אני אקרא לזה הדחקה.
באותו זמן קראתי לזה – התעסקות בהווה (ככה נשמע בנאדם שמדחיק מסתבר).

אני מאתר זוג מדהים שלוקח את הפרויקט לבד, סך הכל שתי דירות נוספות, אני מכיר כבר את הבניין והיקף העסקה קטן אז אני מרגיש מאוד בנוח עם העסקה.
יוצאים לדרך איתם ובראש עדיין אני חושב על צומת ההחלטות, הרי כל לקוח שנכנס וסומך עלינו מצפה שהדבר הזה ימשיך ויגדל.

ועוד עסקה, ועוד עסקה, הדברים מתגלגלים ואז אני מבין, העסק הוקם והוא עובד ועכשיו אני חייב לעצור ולקבוע יעדים ומטרות מדויקות יותר שאוכל לתכנן את התקדמות העסק ולבקר את התוצאות והתוצרים של העסק.

ככה, בלי היכולת שלי לעצור ולהגיד רשמית שהעסק הוקם, פרו גריס יוצא לדרך באופן רשמי.
מאז ועד היום בנינו עבור שותפינו לדרך ועבור החברה שלנו כ-100 דירות מגורים שמושכרות ומנוהלות ע”י חברת הבת שלנו בסלוניקי לטווח הקצר והארוך.

המאמר הזה בעצם היה מאמר סגירה לשלב של לפני, להתלבטויות, לחששות, למחשבות שליווי אותי שהכל התחיל ואיך התקבלו ההחלטות.
המאמר החמישי יתחיל פרק חדש עליו ארצה לדבר איתכם, עיצוב המוצר.

נתראה במאמר הבא,

גל רובין